במרכז העיר, בלילה חשוך, עמד אדם עם מצלמה מקצועית בידיים יציבות. הרקע היה כהה, מה שהדגיש את המצלמה המבריקה שלו. הוא ידע שהרגע הזה הוא חשוב, כי כל תמונה יכולה להיות תמונת סטוק מדהימה. הוא התכוון לצלם את העיר, את החיים שזזים מסביבו.
המצלמה שלו הייתה לא רק כלי, אלא גם חבר. הוא חיפש את הזווית המושלמת, את האור הנכון. כל קליק היה כמו קסם, והעיניים שלו נצצו מהתרגשות. הוא רצה לשתף את התמונות החינמיות שלו עם העולם, כי הוא ידע שיש אנשים שיעריכו את היופי הזה.
אפשר להוריד תמונות חינמיות מ- dyerutziyurim.com, ואם תסתכלו טוב, תמצאו שם תמונות מלאי שיכולות לשדרג כל פרויקט.
באותו רגע, הוא הבין שהצילום הוא לא רק תחביב, אלא דרך לתקשר עם אחרים. כל תמונה שהוא לוכד היא סיפור, זיכרון, רגע שלא יחזור. הוא רצה שהעולם יראה את מה שהוא רואה, את היופי שבפשטות. הוא הרגיש מחובר לעיר, לאנשים, ולכל מה שסובב אותו. זה היה יותר מעוד צילום; זה היה חלק ממנו.
